פסק-דין בתיק ע"א 9100/07

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (סגן הנשיא, כב' השופט ש' פיינברג), מיום 23.1.07, בת"א 8720/03. בפסק הדין, שניתן על יסוד תביעתו של המערער על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, חויבו המשיבים לשלם למערער, יליד 14.12.81, פיצויים בגין שתי תאונות דרכים בהן היה מעורב ביום 28.8.00 (להלן - התאונה הראשונה) וביום 10.12.00 (להלן - התאונה השנייה). בית המשפט פסק למערער בגין נכותו הרפואית המשוקללת בשיעור של 9.75% את הפיצויים כדלקמן: נזק שאינו נזק ממון בגין התאונה הראשונה בסך של 18,949 ש"ח ובגין התאונה השנייה סך של 10,492 ש"ח; בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד סך של 25,000 ש"ח; עזרה בעבר 4,000 ש"ח והוצאות בסך של 1,000 ש"ח. סך הכל 59,441 ש"ח. לכך נוספו הוצאות שכר טרחת עו"ד ומע"מ.

הערעור מופנה כלפי מיעוט הפיצויים שנפסקו למערער. ב"כ המערער מלינה בעיקר על רכיב הנזק של הפסד השתכרות לעתיד, שהוא נמוך במידה ניכרת, במידה המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. ב"כ המשיב התנגד לתוספת פיצוי ברכיב זה וטען, כי הסכום הנמוך שנפסק הוא סביר, שכן בית המשפט לא רחש אמון לתובע ולגרסתו באשר לכושר השתכרותו.

הלכה הפסוקה היא, " כי אין בית משפט לערעורים נוטה להתערב על נקלה באומדנת הערכאה הראשונה את נזקי הניזוק, ולא ימיר את הערכת השופט קמא בהערכתו שלו, אלא אם סכום הפיצויים שנפסק הוא בלתי סביר ורחוק מהמציאות... במסגרת זו, עשויה ערכאת הערעור לסבור כי ראוי היה לפסוק בראשי הנזק השונים פיצוי גבוה יותר או פחות, אך בכך אין כדי להקים, בהכרח, עילת התערבות" (ע"א 2515/06 אזולאי נ' אבקסיס ואח' (טרם פורסם- פסק דין מיום 4.11.07). עיינו בעיקרי הטיעון שהוגשו מטעם הצדדים וסבורים אנו, כי אין מקום להתערב בגובה הפיצויים שנפסקו למערער בראשי הנזק השונים, למעט בראש הנזק של אובדן כושר השתכרות. במה דברים אמורים.

המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, ד"ר ש' סבתו, קבע, על יסוד צילום הדמיה של עמוד שדרה גבי ומותני, כי כתוצאה מהתאונה הראשונה נגרמו לתובע שברי דחיסה בשתי חוליות של עמוד השדרה הגבי T11 ו-T12, ונכות בשיעור של 5% עבור כל חוליה. לפי פריט 37(8)א לתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, הנכות מוענקת בגין "שבר של גוף חוליה שהתרפא בלי תזוזה ניכרת ובלי הגבלת התנועה של עמוד השדרה". בית משפט קמא סמך את פסיקתו בשיעור של 25,000 ש"ח בגין אובדן כושר השתכרות בעתיד על כך, כי המומחה קבע שלא נפגעה יכולתו של המערער לעבוד במקצועו כחשמלאי, הוא המשיך לעבוד באותה עבודה בה עבד לפני התאונה, וכן כי עבודתו נעשית בעסק משפחתי ועתידו מובטח. כמו כן התחשב בית משפט קמא בכך, שהנכות שנקבעה היא נכות נמוכה וכי אין המדובר בנכות תפקודית. זאת, על יסוד ההגדרה שבסעיף הנכות. עם זאת, הוסיף בית המשפט, כי לא נסתרה טענתו של המערער שהוא ממשיך לסבול מכאבים בעקבות התאונות, המדובר באדם צעיר שעתידו לפניו, וסביר להניח שלאותם כאבים תהיה השפעה מסוימת, אם כי לא משמעותית, על כושר השתכרותו בעתיד. שיקולים אלה של בית משפט קמא נכונים הם. יחד עם זאת, אם מצאנו להתערב בגובה הפיצוי שנפסק בגין ראש נזק זה, עושים זאת אנו כיוון שלדעתנו בית משפט קמא לא נתן משקל מספיק לגילו הצעיר של המערער, לכך שעבודה כחשמלאי היא בעיקרה עבודה פיזית, לא ניתן לסמוך על כך שהמערער ימשיך ויעבוד בעסק המשפחתי, וכי בעתיד תיתכן השפעה גדולה יותר של הנכות על כושר השתכרותו. בשים לב לכל אלה, החלטנו להעמיד את הפיצוי בראש הנזק של אובדן כושר השתכרות לעתיד על סך של 50,000 ש"ח, נכון למועד מתן פסק הדין של בית משפט קמא, וסכום זה יבוא במקום הסך של 25,000 ש"ח שנפסק. שכר טרחת עו"ד בבית משפט קמא יעודכן בהתאם. יתר רכיבי הפיצויים יוותרו על כנם.

על יסוד האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור בחלקו, כאמור. המשיבים ישאו בשכר טרחת עו"ד בערכאה זו בסך של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

הפקדון שהופקד על ידי המערער יושב לו באמצעות בא-כוחו.

ניתן היום יא' בכסלו, תשס"ח (21 בנובמבר 2007) בהעדר הצדדים.

מזכירות בית המשפט תשלח העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: